בית ליבלינג

בית ליבלינג

אידלסון 29

אל הים

מאי עומר

1.12.21

31.1.22

נפתחת:

ננעלת:

אנחנו מתבוננים בתיעוד של שכונת מנשייה כפי שצילם אותה המשורר ואדריכל הנוף ע. הלל (הלל עומר) רגעים לפני פינוייה הסופי מתושביה לטובת הקמת גן צ׳ארלס קלור. הגן, בתכנונו של הלל, מתועד חמישים שנה מאוחר יותר על ידי נכדתו, מאי עומר.

בתיעוד של ע.הלל נראים דימויים יפים ונאיביים של מקום חי ושמח לפני היעלמותו – סמטאות ורחובות, בתים, ציפורים, אנשים שמטיילים בשלווה על החוף. חורף, גשם וים שחור־כחול.

מה ראה ע. הלל? מדוע תיעד את שכונת מנשייה? אולי צילם מתוך נוסטלגיה למקום שגורלו נחרץ, ואולי בניסיון לתעד את צורתה של השכונה־שעתידה־להיעלם. ומדוע מאי מצלמת באותו מקום?

ומה אנו רואים כשאנו מתבוננים בסרטים אותם צילם? מה אנו רואים כשאנו מתבוננים בגן? ומה אנו לא רואים כשאנו מתבוננים בפער שבין המבט הנאיבי להרס?

באל הים אין עובדות חדשות על אף שאנו חוזים בתיעוד שמעולם לא הוצג. היא חורף, גשם וים שחור־כחול ובליבה הרצון להבין ״מה עושים עם היסטוריה בעייתית כשאין פסל שאותו אפשר להפיל״.

מנשייה התפתחה כשכונה של יפו, שכונה מעורבת מחוץ לגבולות העיר. בשנת 1948 החל תהליך פינוי תושביה והריסתה שהסתיים בשנות השישים של המאה העשרים. אז הוקם על שטחה גן צ׳ארלס קלור בתכנונו של ע. הילל.

אוצר: ערן איזנהמר

תרגום לערבית: אבתסאם עמורי

תרגום לאנגלית: סיון רווה

עריכת טקסט: יוני רז פורטוגלי

עיצוב גרפי: אפרת גולדמן

הפקה: ענת לוי